רש"י על זבחים י״ג

1 צד כרת לא פריך - לפי שאינו שוה בשניהם דחטאת אינו ענוש כרת על הבאתו אלא שעל שגגת כרת הוא בא ופסח ענוש כרת על הבאתו:

2 אשם נמי לייתי - לפסול בשלא לשמו מבנין אב כדאמר רבי אליעזר לעיל זבחים דף י: דקא"ל רבי יהושע חוזרני חלילה ופרכינן וליהדר דינא ולייתי במה הצד וסליקנא להך אתקפתא משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת. ומשני לבן עזאי אשם מפירכא אחריתא מסלק ליה דלא לייתי בבנין אב דפריך מה להצד השוה שבהן שישנו בצבור פסח קרי ליה קרבן צבור כדאמרן בסדר יומא בפ' הוציאו לו יומא דף נא. משום דאתי בכינופיא:

3 גמרא גמיר לה - מפי ע"ב זקנים כדתנן:

4 לחדד תלמידיו - שיקשו לו תשובה עליו א"נ שיתנו לבם להיות חריפין לדרוש קלים וחמורים מאיליהן כבן עזאי:

5 מתני' וקבל והלך וזרק כו' - או או קתני קבל או הלך או זרק:

6 או לשמו ושלא לשמו - שחישב בעבודה אחת לשמו ושלא לשמו:

7 אבל אפשר בלא הילוך - הלכך לא חשיבא למיפסל:

8 המהלך במקום שהוא צריך להוליך - הולכה זו מחשבה פוסלת בה אם חישב בה שלא לשמה ובגמ' מפרש למילתי' מאי צריך ומאי אין צריך:

9 גמ' והקריבו - דכתיב בעולה ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן את הדם זו קבלת הדם וללמד שצריך לקבלו בכלי:

10 אתה אומר כו' או אינו אלא לזריקה - דהא לשון הקרבה למזבח הוא כדכתיב לכהן המקריב אותה וגו' והאי נמי בהקרבה למזבח משתעי דהיינו זריקה אבל קבלה לא צריך כלי מאהל מועד ואילך:

11 כשהוא אומר כו' זו קבלת הדם - כדאשכחן קבלה בעולת סיני שמות כ״ד:ו׳ ויקח משה חצי הדם וישם באגנות ואע"ג דהקרבה לשון הולכה היא כדאמרן לעיל זבחים דף ד. והקריב הכהן את הכל זו הולכת אברים לכבש הכא כיון דזימנין הולכה ליתיה כלל כמו השוחט בצד המזבח לא כתב לה קרא ואקבלה הוא דאכתביה והיכא דאיצטריכא הולכה נפקא לן דהויא עבודה מדאפקא רחמנא לקבלה בלשון הולכה:

12 בכהן כשר - לאפוקי חללים ובעלי מומין:

13 ובכלי שרת - שיהו מלובשים בגדי כהונה דכהנים משמע הכהנים בכיהונם לקמן זבחים דף יח: והיינו בגדי כהונה וכל היכא דקתני נמי בכהן כשר ובכלי שרת בבגדי כהונה קאמר:

14 אמר רבי עקיבא - ר' עקיבא לא משמע ליה מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונם לא משמע ליה:

15 מה להלן בכהנים כשרין - הכתוב מדבר דהא אלעזר ואיתמר כתיבי ובכלי שרת נמי הכתוב מדבר דכתיב אשר מלא את ידם והיינו לשון רבוי בגדי כהונה דכתיב ויקרא כא ומלא את ידו ללבוש את הבגדים וכתיב נמי ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם למלא בם את ידם שמות כט:

16 להבחין הפרש כו' - ואתה עושה את הקבלה כשאר עבודות:

17 ואין לי לפרש - איני יודע לפרש מה הפרש שמעתי ביניהן:

18 לא עשה בה מחשבה כמעשה - השתא סלקא דעתך הא דקאמר אין מחשבה פוסלת בשבילה אם חישב בה חוץ לזמנו או שלא לשמו אלמא לא פסלה בקבלה:

19 קבלו בחוץ אינו חייב כרת - דשחיטה היא דכתיב לחיובא ואל פתח אהל מועד וזריקה נפקא מדם יחשב לקמן בפרק השוחט זבחים דף קז.:

20 קבלו פסולין - זרים ושאר חייבי מיתות כגון שתויי יין והדומין להם:

21 אין חייבין עליו - מיתה דבעיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה בסדר יומא דף כד. ובפרק בתרא דהכא דף קיב: נמי תנן אין בהם משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים כו':

22 אתה דורש - מאיליך ומסכים למה ששמעתי:

23 מחשבת פיגול - דחוץ לזמנו לא פסלה בקבלה:

24 דיקא נמי - דתנא דמתניתין לא איירי במחשבת פיגול:

25 מחשבת פיגול - דחוץ לזמנו לא פסלה בקבלה:

26 ושפיכת שירים לא פסלה בהו מחשבה - דקתני לעיל יכול שאני מרבה אף שפיכת שיריים:

27 אלא בזריקה - במחשב בשעת זריקה ע"מ לאכול מזבחו ביום השלישי כדכתיב בקרא דמחשבת פיגול המקריב אותו לא יחשב ילפינן מיניה בפ"ב לקמן זבחים כט. במחשב בשעת הקרבה לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר והקרבה היינו זריקה:

28 בדברים המביאים - את הקרבן לידי היתר אכילה הכתוב מדבר:

29 אף שפיכת שירים - אם שפך שירי הדם ליסוד על מנת לאכול בשר חוץ לזמנו או אם הקטיר אימורין במחשבה זו:

30 לא ירצה - היינו זריקה שהיא מרצה:

31 בכלל היתה - בכלל הדברים המביאין לידי אכילה:

32 שאין מעכבין - שירים אין מעכבין כדתניא באיזהו מקומן לקמן זבחים דף נב. יכול יעכבנו תלמוד לומר ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה כו' הקטרת אימורין לא מעכבין כפרה דכתיב הדם הוא בנפש יכפר:

33 לא קשיא הא - דקתני לעיל מחשבת קבלה לא פסלה בפיגול לא כשחישב בשעת קבלה על אכילת בשר אלא במחשב בשעת שחיטה על מנת לקבל דם למחר דאילו זריקה כהאי גוונא עשה בה מחשבה כמעשה אם שחט על מנת לזרוק דם למחר פיגול דהיינו אכילת מזבח ואי נמי דאיתרבי בהדיא אפי' שפיכת שיריים לקמן:

34 הא דאמר כו' - והאי דקתני מנין לרבות שחיטה וקבלה מחשב בשעת קבלה על מנת לשפוך שירים או אחת משאר האכילות קאמרי:

35 ושפיכת שירים לא פסלה בהו מחשבה - דקתני לעיל יכול שאני מרבה אף שפיכת שיריים:

36 אלא באכילת בשר - בשחישב לאכול בשר חוץ לזמנו:

37 מנין לרבות שפיכת שיריים - וכל שכן תחלת זריקה:

38 לא קשיא הא - דקמרבי שפיכת שירים כגון דאמר הריני זורק או אחת משאר עבודות על מנת לשפוך שירים למחר שהרי חישב להאכיל את המזבח חוץ לזמנו:

39 והא - דמעטינהו לעיל כגון דאמר הריני שופך שירים כו' כללא דמילתא בעינן מחשבה בשעת עבודה על דבר אכילת אדם או למזבח הלכך חישב בשעת שפיכת שיריים על אכילת בשר לא כלום היא דלא הואי מחשבה בשעת עבודה:

40 שמעתי מרבותי שטבילת אצבע - האמור בחטאות הפנימיות וטבל הכהן אצבעו וגו' ויקרא ג מפגלת בחטאת אם טבל ע"מ להקטיר אימורים למחר:

41 כלום למדנו פיגול - בחטאת אלא משלמים דעיקר פיגול בשלמים כתיב ואם האכל יאכל ושלמים אין בהן טבילת אצבע שכל הדמים בזריקה מן הכלי למזבח חוץ מן החטאת שהיא במתנת אצבע:

42 ופרכינן וכי הכל משלמים למדנו - דין פיגול בכל הזבחים כדינו בשלמים:

43 אי מה שלמים אין שלא לשמו מוציאו מידי פיגול - אם שחט במחשבת חוץ לזמנו וקבל והוליך שלא לשמן לא יצאו מידי פיגולן שהרי אין שלא לשמו פוסל בשלמים והוה ליה קרב המתיר כמצותו בפיגול בלא פסול מחשבה אחרת:

44 אף חטאת - אע"פ שלא לשמו פסול בה לא תוציאנה מידי פיגול ואנן תנן בפ"ב לקמן זבחים דף כט: הפסח והחטאת ששחטן חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק שלא לשמו זהו שלא קרב המתיר כמצותו ואינה פיגול ליענש כרת על אכילתו כדילפינן בפ"ב שם דף כח: מקרא כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול שיקרבו כל מתירין דהיינו ארבע עבודות בלא פסול מחשבה אחרת:

45 אלא מאי אית לך למימר מרבויא דקרא קאתי - כל הזבחים לפיגול בת"כ ולא משלמים למדו הילכך כל חד וחד מאי דפסיל מוציאו מידי פיגול וכן לענין הבאתו לידי פיגול כל חד וחד מאי דכתיב ביה דהוי עבודה מביאו לידי פיגול:

46 הכי גרסינן שטבילת אצבע מפגלת:

47 אין הכל משלמים למדנו - ודקשיא לך בחטאת היאך שלא לשמו מוציאה מידי פיגול:

48 הואיל וחוץ למקומה כו' - מחשבת ע"מ לאוכלו חוץ למחיצת אכילתו דהיינו בכל העיר וחוץ לעיר הוי חוץ למקומו פוסל בשלמים בהדיא מרבינן לה לפסולא בפ"ב אלא שאין בו כרת:

49 מוציא מידי פיגול - כדילפינן בפ"ב שכל מחשבת פסול מוציאתו מידי פיגול:

50 מצדה תברא - תשובתה בצדה אם מחוץ למקומו אתה לומד לשלא לשמו ולהעמיד פיגול על עבודות הנוהגות בשלמים ותו לא אלא שמוציאתה מידי פיגול תלמד בחטאת שלא לשמו מחוץ למקומו דשלמים יש להשיב מה לחוץ למקומו דין הוא שיוציא מידי פיגול שהרי פסול וחמור לנהוג בכל הזבחים תאמר כו':

51 אלא מאי אית לך למימר - אם באת לומר הכל משלמים למדו מה יש לך טעם בשלא לשמו המוציא חטאת מידי פיגול כך יש לך לומר שלמים דבר הפוסל בהו כגון חוץ למקומו מוציאן מידי פיגול:

52 ודבר המעכב בהו - כגון ד' עבודות הדם מביאין לידי פיגול:

53 הכא נמי - אף חטאת דבר הפוסל בה כגון שלא לשמה מוציאה ודבר המעכב בה כל הכתוב בעבודת דמה וטבילת אצבע בכלל:

54 אף אנן נמי תנינא - דטבילת אצבע מפגלת דתנן במנחות כל הקומץ בכל ד' עבודות חישב על מנת לאכול שיריים או להקטיר קומץ למחר פיגול:

55 בשלמא קומץ - מפגל דהיינו כשוחט שמוציא דם שהוא חלק גבוה מן הבשר והבשר שיריים הם אף זה הפריש קומץ מתוך שיריים וכן שאר ב' עבודות דמפגל מהיקישא דהוקש מנחה לזבח דכתיב זאת התורה ואמר לקמן זבחים דף צח. דהך היקשא מה שלמים מפגל ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין:

56 התם ממילא - נופל הדם בכלי הכא קא שקיל בידיה ורמי:

57 אלא כיון דלא סגי דלא יהיב - קומץ לכלי לקדשו בתוכו כדאמרינן לעיל זבחים דף יא. שלא בכלי שרת פסולה ואמרינן טעמא במסכת סוטה בפרק שני דף יד: מידי דהוה אדם לאו אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר בעי לקבוליה וקדושיה בכלי זימנא אחריתי קומץ נמי אע"ג דקדשה מנחה כולה בכלי בעי לקדושי קומץ זימנא אחריתי הלכך עבודה חשובה היא ומפגלה הכי נמי בטבילת אצבע כיון דלא סגי כו' היינו הולכה שמוליך הדם באצבעו לקרבן למזבח:

58 לעולם דדמי לקבלה - הלכך אתיא בהיקישא דאיתקוש מנחות לשלמים דהא איתרבי קבלה בשלמים לפגל כדאמרי' לעיל ומתן כלי במנחה כקבלה בדם אבל טבילת אצבע לא איתרבאי ולא תיפשוט:

59 לא מפגלת - אם טבל על מנת להקטיר אימורין למחר:

60 ולא מתפגלת - אם שחט או קבל ע"מ לטבול אצבע למחר:

61 מאי לאו תנאי היא - דמר חשיב לה הולכה ומר לא חשיב לה הולכה:

62 לא - דכ"ע הולכה היא והא דקתני אינה מפגלת רבי שמעון היא דאמר במתניתין הולכה לא מפגלא כדתנן ורבי שמעון מכשיר בהילוך: